<h1>ספר החינוך מצוה ס"ח</h1>
<h2>דף עה:</h2>
שלא נתעסק במלוות רבית בין הלוה והמלוה, כלומר שלא נעשה להם ערבות ולא נעיד אליהם ולא נכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת רבית, שנאמר [שמות כ"ב] לא תשימון עליו נשך. ובא הפירוש במציעא [ע"ה ע"ב] שהלאו הזה נאמר על המתעסקים בעניין כגון ערב ועדים וסופר. ושם נאמר גם כן שהמלוה נכלל עמהם בלאו זה מלבד הלאוין האחרים שמיוחדין בו. וכלל העניין שאמר אביי שם שהמלוה עובר על ו' לאוין והלוה בשנים והמתעסקין באחד. משרשי המצוה כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן צוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חבירו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של רבית, וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך, ובהמנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים ימנעו בני אדם ממנו. ויתר פרטיה מבוארים במציעא [ע"ה ע"ב]. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ונעשה סופר או ערב או עד במלוה עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, שאפילו המלוה אינו במלקות שהרי ניתן להשבון, ואינו בדין דהני דאתו מחמתיה יתחייבו במלקות.
